נפגשנו בשיעור נחמד של יוגה בעירום. ישבנו על מזרונים צמודים, ערומים אבל מחויכים ותרגלנו תנוחות ונשימות. בסוף השיעור המשכנו לשבת אחד ליד השנייה ודיברנו קצת. כבר באותו ערב הזמנתי את עידן לדירה שלי לתה לילי (ווינק ווינק). כשהתה עדין מעלה אדים, כבר התחלנו להתנשק.
החיבור ביננו היה מידי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. נסחפנו יחד לשבוע לוהט בדירת חדר הקטנה שלי בפלורנטין, מתענגים על התשוקה החדשה שמצאנו. ככה הסיפור שלנו התחיל.
אפשר לומר שאנחנו "שומרי אהבה" - יש לנו להבה של אש שצריך לשמור עליה שלא תגדל יותר מידי ותשרוף אותנו וגם שלא תשכח ותכבה. אנחנו כל הזמן נעים על סרגל האהבה הזה. בהתחלה האש הייתה כל כך גדולה וחזקה שחטפנו כמה כוויות ולאט לאט למדנו להשתלט עליה. למדנו לתעל את כל התשוקה והגעגועים של ההתחלה לפתיחת עסק מדהים ולתרגולים יום יומיים של יוגה ואומנויות לחימה. חקרנו ביחד את כל הרגשות החזקים של קנאה, רצון בשייכות, כעס וחוסר אונים דרך המראות שהיינו אחד לשנייה. הבנו שלפעמים צריך לקרר ולהתרחק כדי שיהיה אפשר לחזור לאהבה ביחד. הסכמנו ללמוד מהקשיים שאנחנו חווים ולאתגר את הזוגיות שלנו באופן שוטף וקבוע. אחד הערכים החשובים לנו הוא לא לפחד מהלא נודע. כל דבר שיגיע אלינו נוכל להתמודד איתו כי אנחנו חזקים ביחד.
על הלהבה שלנו אנחנו שומרים בכל יום, דואגים להאכיל אותה בחוויות משותפות, בסקרנות ובתקשורת כנה.
מכל עשרות הזוגות שהיו אצלנו, גילינו שמאוד פשוט לאבד את הדרך ומאוד מאתגר ללכת יד ביד בטוב וברע. אנוכיות היא צרה גדולה וצריך למצוא את האיזון דרך פרגון, תקשורת והכלה רגשית. היו אצלנו לא מעט זוגות שהחברות ביניהם מדהימה ומעוררת השראה, אבל התשוקה והמיניות לא קיימות. באו אלינו זוגות שרצו לעורר ולחדש ואחרים רצו להוציא ולשתף. היו שמצאו בנו מקום ליצירת חוויה חדשה ומרגשת והיו שהגיעו כדי לדבר על מה שקשה לפתוח לבד בבית. בכל מקרה, הלהבה שלנו חיממה אותם וכמו נדבקה אליהם. גם אם היא נשארה איתם שעה או שבוע, זו אנרגיה מיוחדת שעושה קסמים.
מה בעצם הסוד שלנו?
תרגול, תרגול ותרגול
אנחנו מתרגלים תקשורת וכנות רדיקאלית, ברגעים טובים וקשים, לא מתפשרים על שיחה, פריקה וחשיפה של כל השדים הפנימיים.
אנחנו מתרגלים אהבה פיזית ורגשית, עם המון נשיקות, ליטופים וחיבוקים אבל גם זמן איכות משותף של צחוקים ושקט, חברים ולבד, בפנים ובחוץ.
אנחנו זוכרים לצמצם את הפערים שנוצרים אחרי שבילינו בנפרד וחווינו כל מיני דברים חדשים כל אחד לבד.
לפעמים אנחנו רבים, צועקים ומתעצבנים אבל תמיד חוזרים להבנה, הכלה ותמיכה.
לכל אחד מאיתנו יש מקום לעצמו לבד ולדברים שהוא אוהב ותמיד ננסה לעשות אחד בשביל השניה, גם אם לא ממש מתחשק.
אנחנו מתרגלים סליחה ויחד עם זה כמובן הודיה, על כל השפע שיש לנו.
אנחנו לומדים מהטעויות והקשיים, כי כשהכל טוב אז הכל טוב אבל התפתחות והתקדמות מגיעה מהנפילות ומאבקים. אנחנו נשברים ומאחים, מתרגשים ונרגעים.
אנחנו רוצים לשתף ולעזור, כי זה הזמן שלנו להוציא החוצה אחרי שלמדנו כל כך הרבה. אולי אחרים ילמדו מהטעויות שלנו ואולי איזה אסימון יפול ואולי יהיה איזשהו שינוי לטובה. גם אם הוא הכי קטן, אנחנו מרוצים. בעצם, אין שינוי שהוא קטן. כל שינוי הוא חשוב ומשמעותי.
מהיום הראשון שלנו ביחד היינו בקשר פתוח או מאפשר, איך שתרצו לקרוא לזה. האהבה שלנו צמחה מזרע פצפון באדמה, עד שגדל לפרח יפיפה, ורצינו אותו רק לעצמנו. אז סגרנו לתקופה ארוכה. היינו מאושרים ושמחים להיות רק שנינו. למדנו אחד את השנייה ובנינו את האמון והביטחון שכל קשר צריך. כשהרגשנו מוכנים ובשלים, פתחנו שוב. אבל הפעם זה היה שונה כי הלכנו בצעדי צב, לאט ובסבלנות.
קודם התחלנו לדבר על זה, רק ביננו. כמה חודשים של שיתופים, פינטוזים ומחשבות. ברגע שהרגשנו מוכנים, התחלנו לדבר עם זוגות אחרים ואפילו יחידים. לקח עוד קצת זמן עד שהתחלנו ממש לפגוש זוגות, ועוד זמן עד שרצינו משהו אינטימי ועוד זמן עד שבאמת קרה משהו בפועל. בקיצור, תהליך לא קצר.
בעצם מה שעשינו זה לבנות תשתית טובה ויציבה שעליה נוכל לבדוק גבולות ולעשות טעויות. כשהיה קשה ומציף מידיי, חזרנו צעד אחד אחורה. יצאנו מהמעגל והסתכלנו מבחוץ על מה שאנחנו עושים. חישבנו מסלול מחדש וחזרנו לניסיונות.
לקח לנו זמן להבין מה אנחנו רוצים ומחפשים ולמה דווקא את זה. ועדין זה כל הזמן משתנה. לעשות תיאום ציפיות כל כמה זמן, כי זה לא זבנג וגמרנו. תמיד יש פערים ומאוד חשוב לדבר עליהם ולמצוא את האמצע שמתאים לשנינו.
בימים של מצב רוח ירוד נשארנו רק שנינו והרגשנו את הדאון ביחד, עם המון תמיכה והכלה. לפעמים עשינו ההיפך, דווקא לא נשארנו לבד כדי להבעיר את האש, להתרגש ולהתגבר על הירידה.
ניסוי וטעיה, אין דרך אחרת, אין דרך קיצור.
בימים של מצב רוח מרומם, לפעמים נשארנו רק שנינו ועפנו אחד על השנייה ולפעמים שיתפנו אחרים והרמנו אותם. צריך ללמוד להרגיש את זה. אנחנו עדין עושים טעויות, אבל ככה זה בחיים, ולא רק בזוגיות, ולא רק בזוגיות פתוחה.
נכון, זה מאתגר להתחיל, וזה מאתגר תוך כדי, וזה מאתגר לסיים. ככה זה בחיים חברים! אין מה לפחד מקצת אתגר. להיפך זה מה שמרגש ומעורר, זה מה שמשאיר את האש חיה. במיוחד בקשר ארוך שעובר עליות וירידות כל הזמן.
זה לא מתאים לכולם - יש שיעדיפו למות משעמום, וזה מצוין אם זה מה שהם החליטו ביחד ואין רגשות מודחקים. אבל אנחנו מעדיפים לחיות כל יום כאילו הוא יומינו האחרון. אנחנו רוצים לחגוג את החיים, לעוף על עצמנו, להכיר ולחוות ולאהוב עד אין סוף. זו הדרך שמצאנו בינתיים.