תהרגו אותי אבל אני לא מבינה איך BDSM נהיה כל כך מקושר לעולם היחסים הפתוחים. איך פטיש כל כך אלים ואפל הוא חלק בלתי נפרד בשיחות, במסיבות, באירועים של הזוגות שמגיעים לעולם היחסים הפתוחים. מבחינתי, עולם פתוח, חופשי ומשוחרר של זוגיות, אהבה, אינטימיות, זה גן עדן. הכל בחוץ, אין מה להסתיר, אין במה להתבייש. אני מודעת לזה שהעולם שלנו לא כזה, זה הרי אוטופי. אבל כשאנחנו מתחילים לפתוח את מערכת היחסים שלנו, אנחנו רוצים לגעת, נגיעונת, באוטופיה הזו, ולהכניס אותה לחיים שלנו. נכון, לא הכל ורוד ונהדר כי כשאנחנו פותחים אז הכל נפתח, הטוב עם הרע. אבל יש איזו פנטזיה כזו, שיהיה לנו יותר טוב. לכן אני לא מבינה, איך אפשר להגיד על סאדו ואלימות מהסוג הזה, בתוך מערכת היחסים הכי אינטימית שלנו, איפה שאנחנו הכי חשופים ועדינים, שזה טוב?!?
יהיו שיתווכחו איתי לגבי ה-BDSM כי זה פטיש די מוכר והרבה אנשים חוו אותו או חווים באופן קבוע ונהנים מזה. יגידו לי שאני לא מבינה או שאני לא באמת מכירה את העולם הזה. יצדיקו באלף ואחת דרכים כמה זה משחרר להיות נשלט וכמה זה מעצים להיות שולטת. אבל אני שואלת "למה שמישהו ירצה להכאיב למישהי שהוא אוהב?", "למה שמישהי תסכים לאלימות כזו אם היא אוהבת את עצמה?".
אני מניחה שאנשים מוכנים לחוות אלימות בכל מיני מצבים בחיים ולא רק במיניות. כשאתה צועק על מישהו בכביש או כשאת רבה עם השכנה על איזו שטות, אתם מכניסים אלימות לחיים שלכם. בין אם שהתווכחתם עם מישהו בסופר כי עובר עליכם יום רע ובין אם הרבצתם לבן או בת הזוג שלכם מתוך משחק מיני מרגש, הכנסתם אלימות לחיים שלכם. כנראה שזה נובע מכעס או תסכול מודחק שאין לו דרך אחרת לצאת מהגוף. אנחנו מומחים בלהדחיק, להסתיר, לרכל, להתפוצץ מבפנים. אבל במוקדם או במאוחר, אנחנו נתפוצץ גם מבחוץ. הבעיה שם, שחלקנו לוקחים את הזעם, התסכול, השעמום, חוסר האונים הנבנה הזה לBDSM ומוציאים את זה שם.
נושא השליטה הוא גם תמוהה מבחינתי. אני חושבת שאם יש לך עוצמה פנימית, לא תחפש ל"שלוט" על מישהו אחר. אם יש לך את האהבה שלך לעצמך, לא תסכים ש"ישלטו" בך. כל אחד עם סיפור החיים שלו אבל בסופו של דבר אנחנו נפגשים עם עוד מישהו, עם עוד גוף, עם עוד סיפור ולרוב עניין השליטה מגיע מחוסר או מכאב גדול. אני חושבת שאישה שנחשפת לעולם הזה ומסכימה להישאר שם סובלת מאוד. גם אם היא לא מודעת לסבל שלה. היא סובלת כי חסר לה או כי כואב לה והיא פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה בדרך בריאה ומחזקת.
בנוסף, חשוב לי להגיד, שאני תופסת את גוף האישה כמשהו כל כך מיוחד ועדין ורגיש. אין משהו יותר יפה ומעודן מאישה. מבחינתי, כל ההתנהלות מול אישה צריך להיות בהתאם, בטח ובטח כשמגיעים למגע באיברי מין, יש צורך בהמון רגישות, תקשורת, אמון, אהבה. לגוף שלנו, נשים וגברים, יש זיכרון מצוין והוא זוכר יפה מאוד כשעושים לו משהו מזיק. אלימות מכל סוג היא מזיקה לאורך זמן. לפעמים נשים מגלות את הנזק רק אחרי הרבה שנים שהגוף ספג וספג וספג ואז כואב. כואב בכל מיני מקומות, כי הגוף לא יכול לספוג יותר.
לפני שפגשתי את עידן, יצאתי עם מורה ליוגה והייתה לנו סוג של אהבה. אחרי מעט מאוד זמן התחלנו להתנסות ב-BDSM. שנינו לא היינו מנוסים בכלל, לא הכרנו אחד את השנייה אבל בכל זאת התחלנו להתנסות באלימות הזו. מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי ותודה לאל שעידן נכנס לחיים שלי ועזר לי לצאת משם. לא חשבתי בזמנו שאני מזיקה לעצמי. לא ידעתי שיש לי את המקום ההרסני הזה שרוצה להעניש את הילדה המתוקה שלי. כנראה שזה נבע מכעס על עצמי, על הפרידה מהאקס שלי ועל עוד מלא דברים, ואז יצא ככה שנתתי למישהו אחר לפגוע בי. באמת ובתמים שהייתי בטוחה שאני נהנית מזה. כמה אנחנו חכמים יותר בדיעבד - שום סיכוי בעולם שזה היה קורה היום. היום אני לא מוכנה להתקרב למישהו שמרגיש לי אגרסיבי וכוחני. אני פשוט לא נמשכת אליו ומעבר לזה, זה מרתיע אותי מאוד.
המפגשים הראשונים עם עידן היו אומנם מענגים ומרגשים, אבל היה בי המון כאב. מהר מאוד התחלתי להיות מודעת לכאב הזה וככל שנתתי לו יותר מקום, יותר ויותר כאב השתחרר ועלה לפני השטח. הייתי חייבת ללמוד לאהוב את עצמי, להרפות מהעבר ולהמשיך ולהתקדם. היום אני מוכנה להכניס לחיים שלי רק אהבה, רכות ועונג. כן, יש מקום למשחק, יש מקום להשתולל ולאבד את זה, אבל לא לאלימות. לא כלפי עצמי, לא כלפי בן הזוג שלי ולא כלפי אף אחד מהאהובים והאהובות שלי בעולם.